עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
Smoothcriminaln@walla.com
חברים
The darkMayuletearsשאריות של החייםWithout a Faceאיתמר בן ברוך
AmityahavשקדNicole Angel Xכוכב באפלהgamer girl
אשת הזאבYin Yang ☯LonelyGirlLonely guyMeshiעוד מוזרה בעולם
TigerLilyדניאלBlue MoonEmo Life
know who I am

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am

(Goo goo dolls- Iris)
Do not touch me.

אני מרחיק אנשים- כדי שהם לא יתרחקו לבד.
אני פוגע בעצמי- כדי שלא יפגעו בי.
אני מכאיב- כדי שלא יכאיבו.
אני לא מדבר עם אף אחד- כדי שלא ידברו איתי.
כי לכל דבר יש סוף. ועדיף להיות מוכן לסוף הזה כדי לא להפגע.
אז אני מנסה לחיות בידיעה שלכל דבר יש סוף.
לא להיקשר לאנשים- כי יום אחד הם כבר לא יהיו כאן.
לא לקשור אנשים אלי- כי אני לא אהיה כאן.
ואני אפגע בהם.
כי אני פוגע באנשים כדי שלא יפגעו בי.
בוא נשב אצלי
23/04/2017 00:03
smooth criminal
בוא נשב אצלי היום בערב במטבח
נחלוק סודות שבכל מקרה נשכח.
אנחנו לא רוצים לדעת, רק להישאר בתווך.
שבין זרים גמורים לשני סוגי ברזל מותך.

בוא נשב אצלי הלילה בסלון,
נחבר כוכבים בעיפרון.
אם נטעה נמחק, זה אותו העקרון
של בסוף כל יום ללכת לישון.

בוא נשב אצלי היום בבוקר במיטה
נראה זריחה מהחלון איך היא חולפת.
ובלי עוד מטאפורות או קווים שנחבר,
שנינו נדע אז מה רצה המשורר.

2 תגובות
גם אני רוצה
23/03/2017 00:20
smooth criminal
אנשים מאבדים אצבעות וראשים
בקרבות רחוקים על גבולות אבודים.
ואומרים שהכל בסדר.
גם אני רוצה- להיות אחד כזה.

כנראה שהייתי צריך לספר 
לכל זר ברחוב על כל מה שעובר עליי.

על דברים שחלמתי
חלומות שהגשמתי
ועל כל הוויתורים.
וכמה קשה זה. וכמה נעים.

מסתבר שנבחרתי תמיד להדגים
בשפה מליצית בגופים ראשונים עליי.
וכמה שהייתי רוצה להיגמל מזה עכשיו.
בחיי.

אני יושב בחדר ואומר לעצמי
כבר שנתיים וחודש שאתה נקי.
אז כל הכבוד לעצמי.

כבר מאוחר מדי לבכות על זה
ליפול, להישבר ולהרוס את עצמי עד הסוף.
כל מה שאפשר זה ללמוד.

בפעם הבאה למצות כל נפילה עד תום.
להגיע עד תחתית התהום.

אנשים מאבדים אצבעות וראשים
בקרבות רחוקים על גבולות אבודים.
ומתגאים כשמספרים על זה.
גם אני רוצה- להרגיש את זה.

0 תגובות
אני כל כך מצטער
13/02/2017 13:18
smooth criminal
על בוקר טוב בלי אמונה, מקרים של חוסר הבנה.
על השלום והתודה, על הפרידה.

על החיוך המהוסס, על שביב מידע לא מבוסס,
על יד שמאל ולא ימין, להאמין.

היי. אני כל כך מצטער.

על שהיום ולא אתמול, על שמחר יהיה יום חול.
על הטרחה, ועל העול, ועל הכל.

היי. אני כל כך מצטער.

על הקשרים עם השכנים, על השתיקות והמילים,
על כל מה שאינכם רואים, או מבינים.

על השנים האבודות, על מה היה יכול להיות.
על שלא שמתי לב לכל הטעויות.

היי. אני כל כך מצטער.

על הימים הרחוקים, על מבוכות לפני שנים,
על רגשות מעורבים, על להפנים.

על כך שאין לי מכונית, או אושר ברמה עקבית.
על המיתון והתשתית, על התווית.

היי אני כל כך מצטער.

אין חוק התיישנות כשהמוח עוד ער.
לנשום עמוקות, לשחרר.
באמת, אני כל כך מצטער.
1 תגובות
עכשיו
08/01/2017 16:07
smooth criminal
עכשיו אני גר הכי קרוב אל השמים,
במרפסת ציפורים דוהות בשעות הצהריים.
ואני מנסה עדיין להרגיש קרוב אליך כל הזמן.
מתקרב ומתרחק מכאן לאן.

עכשיו אני שואל האם היית באמת,
או שחלמתי אותך כל הזמן בכל אותה העת.
הרי כל כך לא ייתכן שכך נדמת.
בשניה שהסתובבתי נעלמת.

עכשיו אני מזמן כבר משוחרר,
והחוטים שלך השאירו שום דבר.
כמה קווים דקים קשורים אל הידיים.
זה לא מפריע כאן לאף אחד בינתיים.

שלוש עשרה שנים הייתי קם לפני האור
ובוכה לך קבוע על דברים שלא תזכור.
העור שלי ספג את הצרחות שמהפחד לא שמעת.
אז אל תגיד ככלות הכל שלא ידעת.

עכשיו אתה פוגש אנשים במחלקות הסגורות 
שהלכו לאיבוד בתוך ארבעה קירות 
ולא הם משוגעים, לפעמים, אתה מקשיב כשהם אומרים 
גם אני מאמין בשקרים, אם רוצים יכולים.

אז בבית זכוכיות בקומת קרקע בשמיים.
אני רואה אותך תמיד כשאני עוצם עיניים.
ואתה לא רואה כשכל כולי שקוף.
הגשר מתפורר וכבר שנים שרוף.

אבל עכשיו אני מזמן כבר משוחרר 
והחוטים שלך השאירו שום דבר.
רק כמה קווים דקים קשורים אל הידיים.
וזה מפריע וכואב מאוד עדיין.
0 תגובות
החורף הזה
19/11/2016 01:19
smooth criminal
זה עוד לילה רגיל וחסר מנוחה,
במרדף זכרונות אחר פיסת שכחה.
וכשקמת לבסוף לא זיהית אם זה בוקר או ערב.
תאשים את אתמול, תאשים את הצייסר.

מטריה מאתמול שהתייבשה רק בערך,
כאילו וויתרה על זה באמצע הדרך,
גם אתה כבר וויתרת על לחזור,לא ידעת למה.
הריחוף כבר הפך ממזמן לשמחה.

אלוהים בוודאי מתהפך בתוך קבר
כשאתה מניח תפילין ובמיטה שלך גבר

שום בית מבטון לא יציל אותך 
בחורף הזה,
והרוח הקרה הזו תשבור אותך, 
ולא במקרה.

בבית קפה פינתי, הרגל של בוקר חורפי,
עם אספרסו קצר ובייגלה בשקית,
להחליט בשניות האם עליך לשתוק או ללכת.
הרעשים ברחוב קבעו שגרה מנוכרת.

ואלוהים בוודאי כבר אטם את הקבר,
כי הרעש בחוץ הפיץ כאב לכל עבר.

שום בית מבטון לא יציל אותך 
בחורף הזה,
והרוח הקרה הזו תשבור אותך, 
ולא במקרה.

2 תגובות
יום הזיכרון 2016
11/05/2016 00:00
smooth criminal
"אבא שלי, סבא שמחה- אתה זוכר אותו?"
ככה סבתא שלי מתחילה כל סיפור על אבא שלה. עם החיוך הנזכר והעיניים השקועות אחורה כאילו מבקשות לחזור חזרה אל אותו הרגע. להיכנס לחלל מוחה בו שמור אותו זיכרון.
הוא נרצח כשהיא עוד הייתה ילדה קטנה, סבא שמחה. הארגון ספטמבר השחור לקח אחריות על המוות שלו.
נסיעת עסקים אחת, מתנה לאשתו שהוא שכח בחדר המלון וחזר להביא, ו"הנסיך האדום "- המחבל עלי חסן סלאמה, שמחכה לו בפתח החדר.
הרגעים שבהם היא מדברת עליו נדירים בעיני ולא בגלל תדירותם אלא בגלל החוויה בלשמוע אותה מספרת עליו.
איך כל התחושות, הריחות, הצבעים והמילים חוזרים אליה במדויק והיא חיה את הרגע הזה, נדהמת מהיכולת שלה לזכור הכל.
הפנים עם הקמטים הקבועים סביב השפתיים והעיניים והכובע השחור אפרפר שלראשו תמיד. המבט הרציני והביטחון שהוא משדר בכל תמונה ותמונה.
לא פלא שחשבו שהוא איש מוסד.
איש אינו יודע אם צדקו, ומעולם לא פעלנו כדי לגלות, אבל זו הסיבה למותו. זו הסיבה שהוא סומן כמטרה באותו מרס של 1973.
המחבל, עלי חסן סלאמה חוסל בתאריך יום הולדתי, ה22 בינואר, בשנת 1979. סבתי נולדה אף היא בחודש ינואר.
בכל שנה ושנה חניכי תנועות הנוער ביישוב עולים ועולות בזה אחר זה להניח פרחים על במת טקס יום הזיכרון. פרח אחד לכל שם. הם נאספים שם לפני, מתארגנים בטורים בצדי הבמה ועולים בסדר אקראי לבמה כאשר מנחה הטקס קורא בשם אחד הנופלים והנרצחים.
בשנה שעברה עלה חברי הטוב ביותר לבמה כשבידו הוא אוחז פרח כאשר קרא המנחה את שמו של שמחה גילצר מרשימת המתים. 
כמעט ויכולתי לשמוע ממקומי בקהל את הקליק שנוצר כאשר המעגל נסגר. קצה המעגל האחד בשנת שבעים ושלוש, וקצו השני ב2015.
קליק.

"אבא שלי, סבא שמחה- אתה זוכר אותו?"
ככה סבתא שלי מתחילה כל סיפור על אבא שלה, ולפעמים אני חושב שכשהיא שואלת אם אני זוכר אותו היא בעצם קצת שואלת את עצמה.
3 תגובות
התגעגעתי..
09/04/2016 16:23
smooth criminal
היי, אני יודע שעבר זמן, יותר מדי זמן..
מצטער.

שבת בצהריים, השמש נעלמת מאחורי ענני אבק והאוויר עומד. חם. רק לפני שבוע הייתי בברכה של בית המלון בבולגריה המושלגת. בבריכה. אחרי כל כך הרבה שנים. הייתי בבריכה.
לבשתי שלוש שכבות כדי להיפטר מבעיית החזה אבל בכל זאת הרגשתי רגיל לחלוטין. ונהניתי.
כשחזרתי, ביום שני, היו לי המון מבחנים להשלים. רק ביום חמישי עשיתי שלושה מבחנים אחד אחרי השני; אנגלית, ערבית ועברית. בעברית קיבלתי 94, אני עדיין מחכה לשאר הציונים..
המבחנים הבאים שלי הם בספרות ובשל"ח, בימים ראשון ושני, וביום שלישי, מיד לאחר הלימודים, אני נוסע לפגוש חבר.
אני לא יודע אם אפשר לקרוא לו ממש חבר..
הכרנו לפני חודשיים ביום הזכויות לקהילה הגאה בכנסת.
למי שלא יודע.ת: בכנסת נערך לפני חודשיים יום שעסק כולו בקהילה, בשילוב שלה בתחומי החיים ובצעדים לשיוויון זכויות. יום לאחר מכן הועלו הצעות חוק שבאו לתקן את האפליה (הכרה במשפחות חד מיניות שכולות, הוצאת טיפולי המרה מהחוק וכו') וכל הצעות החוק נפלו.
את "גיא" (שם בדוי) הכרתי מחוץ לאחת הוועדות. הוא עמד שם עם עוד ילדה והם התרגשו מנוכח העובדה שמייקי (שהפך לסלב לאחרונה בעקבות האח הגדול) יושב בתוך הוועדה. הם ציפו לראות אותו.
מאחר והגעתי לכנסת לבד החלטתי לחבור אליהם ומאז אנחנו בקשר ממש טוב.
הוא טרנסג'נדר כמוני, הוא נחמד מאוד ויש לנו תחומי עניין משותפים רבים. הוא הפך לסוג של "קראש" קטן. אבל אני לא מחפש יותר ממה שיש לנו עכשיו. רק להמשיך להיות בחברתו, להמשיך לדבר איתו עד מאוחר ולשלוח זה לזה לפחות 20 לבבות בוואטסאפ יום-יום מבלי לשים לזה לב.

ואם כבר מערכות יחסים- אני צריך לנהל איתך, בלוגר, שיחת "יחסינו לאן":
לאחרונה אני לא כותב הרבה, אין בי את הצורך הזה בלפרוק מאחר ואין לי מה לפרוק, ואם יש- כבר יש לי עם מי לדבר פנים אל פנים. 
אני כבר לא עצוב, והאמת- ממש טוב לי עכשיו בחיים. אז אני מצטער בלוגר, אבל לא מצטער באמת..
לפעמים אני מפחד שדווקא הבלוג הוא זה שיחזיר אותי אחורה למקומות טובים פחות. 
עוד דבר שרציתי לומר לך- תודה שאתה כאן בשבילי. לאחרונה יוצא לי לקרוא הרבה דברים שקראתי פעם ולהעריך את זה שמצאתי את האתר המכיל הזה, שכתבתי בו דברים שלא יכולתי לומר אז לאף אדם.
אני לא מאמין שהייתי שורד את החיים הבודדים שהיו לי בלי לכתוב כאן. כנראה שהייתי מנסה לסיים עם זה יותר מוקדם. אני חושש שגם הייתי מצליח. 

בקרוב יגיע חופש פסח, והחופשים הם הדבר שהכי מפחיד אותי כרגע- תמיד החופשים הם מה ששובר אותי. אם זה החופשים שבהם חזרתי לפגוע בעצמי, החופשים בהם חזרתי לשתות אחרי שהצלחתי להפסיק, הדיכאונות שהיו חוזרים או מתחזקים, וגם ניסיון ההתאבדות שלי בחופש הגדול האחרון.
אני מאוד מפחד לשקוע שוב. כי אחר כך קשה לי לחזור לעצמי.
והשגרה היא זו שעוזרת לי להחזיק את הראש מעל המים- אני חושש לאבד אותה.


הערת נ.ב- אני מחפש פלטפורמות נוספות לכתוב בהן. להפוך את זה ליותר רציני, פחות אנונימי, אז אם אתם מכירים דבר כזה שנראה לכם מתאים- אשמח.


Xoxo
אני
4 תגובות
רק כדי לא לאבד את היום.
11/01/2016 23:22
smooth criminal
שוב כותב אחרי מלא זמן.
זה לא שיש לי זמן פתאום לכתוב, כי אין לי.
זה לא שקרה פתאום משהו מסעיר, כי לא קרה.
וזה לא שנשברתי. זה לא שרע לי. טוב לי. ממש ממש טוב לי.
ואני רוצה לכתוב על זה לפני שזה יאבד תוקף.
אני כבר בן חמש עשרה. בערך. עוד שבועיים יהיה לי יום הולדת, התאריך העברי כבר היה.
אני שמח שהגעתי לגיל הזה כי זה כל כך לא מובן מאליו מבחינתי.
אם פעם הגיל סימן עבורי שנים של סבל למספר שנים עד היציאה לחופשי (גיל 18), היום זה מסמן לי את הזמן. שהזמן ישנו וצריך לנצל אותו. לזכור אותו.
אתמול הייתה לי שנה מאז שהפסקתי לשתות. ואני שמח לחיות מציאות בלי לברוח לתחושות מדומות של ניתוק וריחוף. אני מסתדר גם בלי זה ואני באמת גאה בעצמי של לפני שנה שהבנתי את זה. אני שמח שאני כבר לא תלוי בשאלה אם יש וויסקי בבית או אין.
היום יום שני, ביום חמישי (14.1) אני מגיע לאיכילוב. להתחיל בתהליך של טיפול הורמונלי. היום הזה מלא בסימני שעלה מבחינתי. אני לא יודע לאן אני הולך ממש ומה יהיה, אבל בכל זאת ביומן שלי היום הזה מסומן בסימן קריאה גדול. אני מתרגש. באמת.
בסך הכל החיים שלי בסדר.
חיים של תלמיד רגיל. 
אני דואג לציונים שלי שיורדים משמעותית, למעמד החברתי שלי, ולעתיד שלי בתיכון.
הלוואי והייתי לי היכולת להמשיך לכתוב גם בעומס הזה אבל אני לא מוצא זמן. אני תמיד לומד. תמיד יש מבחנים. תמיד יש פער להשלים. תמיד ממוצע הציונים יורד. תמיד.
כשיהיה לי את זמן אני אמשיך לכתוב. אני מבטיח. יש לי כל כך הרבה על מה לכתוב. 
לילה טוב 9_9
3 תגובות
אכזבה בוגרת וחיים חדשים.
02/12/2015 23:08
smooth criminal
"אין שום טעם שאומר שאכזבתם אותי עם הציונים שלכם. אני גם תמיד אומר את זה לילדים שלי- אתם ממילא בבאסה ואני לא צריך להוסיף עליכם את האכזבה שלי. אכזבה של מבוגר היא בעיה שלו בלבד. ולא של אף אחד אחר"
המנהל מדבר. שיעור אזרחות. פלאשבק.
אני יושב בחדר והשעה היא שעת צהריים מאוחרת, אולי אפילו ערב. עבר עלי עוד לילה של יותר מדי מחשבות ודמעות ואחרי עוד יום בשגרה דכאונית למדי אני מחליט לדבר עם אמא שלי- שיושבת כעת על המחשב מחוץ לחדרי.
אני נושם עמוקות לפני צאתי מהחדר כדי להירגע ומתיישב על ידה בכיסא הפנוי מול המחשב. 
"אני מאכזבת אותך?"
קולי שקט ורועד. גרוני חנוק. היא מסתובבת אלי ומביטה בי. שואל לפירוש רצף הצלילים החנוקים שהשמעתי זה עתה.
אני נושם. מחזיק את זה בפנים.
"אני מאכזבת אותך?" אני שואל שוב הפעם ברור יותר, אך מלא בדמעות.
היא מחבקת אותי ואני מניח את ראשי על כתפה. "מה פתאום" היא אומרת ומרעיפה עלי אהבה- איך שאני ילדה טובה, וחכמה, ומוצלחת. המילים אינן נוגעות לי. אני ממשיך להרגיש מקור אכזבה עצום. 
אני מניח שאדם זר לא יבין כמה כל מילה בלשון נקבה נראתה לי שקרית- יכלו להגיד עלי כל כך הרבה דברים- אבל כל עוד הם נאמרו בלשון נקבה- זה לא אני. לא מדובר בי. הייתה לזה סיבה ברורה- כשהם ידעו הם לא יחשבו ככה יותר.
אני יכול להיות מוצלחת בעינייהם- אבל הם אף פעם לא יראו אותי כמוצלח..
השיחה גלשה לנושאים אחרים ונטיותיי האובדניות נאמרו- הודעתי לה: אחוזי ההתאבדויות אצל אנשים כמוני גבוהים.
שוב דמעות. כמה פחדתי שהן יראו.. אבל אז כבר לא היה לי אכפת. אותן דמעות מטופשות שעומדות על קצה העין אך מפחדות להמשיך. מפחדות לקפוץ מהצוק הזה.
אמא שלי נדרכת. אם אני אומר כאלה דברים זה גורם לי להאמין בזה. אני סתם מכניס לעצמי שטויות לראש. אני לא נכלל באחוזים האלה כי אני לא כזה. כמה פשוט להאמין בשקר.
אני בכיתי. שוב דמעות יבשות על קצה העין וקול חנוק. רועד.
אני זוכר שאחותי הקטנה עברה ושאלה מה קרה לי. אני זוכר שאמא שלי הרגיעה אותה שהכל בסדר.
לא הכל היה בסדר, אבל עדיף להפוך את האמת לפשוטה יותר מאשר להתמודד איתה.

הראש שלי חוזר לכיתה אבל נשאר בסיבוב רחיפה אחרון. היום הראשון ללימודים- 
אני מעלה בבוקר תמונה לאינסטגרם עם האחים הקטנים שלי ומוסיף ציטוט: "איזו אישה פעם אמרה לי שבכלל זה לא כדאי לי. אבל מה היא מבינה? אני עוד שניה נוגע.." אני לובש חולצה לבנה ומחייך חיוך רחב. מגחך על כך שכל החברים שלי שעושים לייק עכשיו לא יודעים כלום. ואלוהים, כמה הם יהיו מופתעים כשהרכילות תגיע אליהם ותגיד "תביאו את הכסף- נעם יצא מהארון."

לא כתבתי כאן הרבה זמן אבל לאחרונה אני מתחיל לשכוח. 
אני שוכח את כל הקושי. כועס על עצמי שהאמנתי שמוות הוא הפתרון היחיד. אני שוכח את כל הדברים שאמרו לי והם כל כך כאבו. אני שוכח את כל השתיקות שצרמו לי. והחלטתי לכתוב כדי לזכור. שזה נחמד- כי פעם הייתי כותב מתוך חוסר היכולת והרצון לשכוח.
אם מישהו שואל- הכל אצלי בסדר. חיי השתנו לחלוטין האמת.
אני חושב שאני באמת שמח עכשיו.
לפעמים מצחיק אותי לחשוב שדיברתי פעם בלשון נקבה. אני משחזר דברים שנאמרו בעבר בלשון זכר ונאלץ לתקן את עצמי לצורך נכונות הדברים. ועדיין. זה נשמע לי כל כך מגוחך.
גם בזמן האחרון אני שקוע בשגרת לימודים מתישה. בית ספר חדש זה מתיש ואני חושב שהבוקר בפעם הראשונה הרגשתי ביטחון בדרכי לכיתה, שדרך אגב, לא בטוח שכולם בה יודעים שאני טרנס. אך רובם יודעים, ועדיין זה מרגיש לי בטוח כל כך.
שמרתי על קשר עם חברותיי מבית הספר הקודם. באמת שהן מדהימות בקבלתן אותי.
כשהשמועות החלו לרוץ אצלן ביקשתי מחברה טובה לשלוח להן הודעה בוואטסאפ השכבתי. ניסחתי משהו בסגנון של 
"אני יודע שהשמועות הגיעו אליכן, אני לא יודע מה אומרים אבל אני מניח שהרוב לפחות נכון. עזבתי כי האולפנה לא התאימה לי ואשמח לשמור איתכן על קשר"
זה עבד.
באותו ערב קיבלתי כל כך הרבה הודעות תומכות ואוהבות. אלוהים אדירים, לו ידעתי כמה הן יקבלו את זה כשלמדתי שם..
הייתי שומע כל כך הרבה דעות כואבות מהן מדי יום שהנחתי שדי- אף אחת מהן לא תקבל אותי כמי שאני בחיים. כמה שטעיתי.
יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב, ואני מבטיח, אני אכתוב.
לילה טוב בלוגר. מקווה שכולם שם בסדר.
XOXO
4 תגובות
תחילת הלימודים..
11/09/2015 00:57
smooth criminal
כשהתאשפזתי קיוויתי שיאבחנו אותי בדיכאון קליני.
קיוויתי שהם יגידו שהמעשים שעשיתי לא נעשו מתוך אנוכיות ואגואיסטיות כי אם מתוך מחלה.
קיוויתי שהם יגידו שזו לא אשמתי- שלא הייתי לי ברירה.
אבל ברגע שהם שמעו את המילה 'טרנסג'נדר' לא הייתה בכלל שאלה.
הם ישר שחררו אותי. בלי איבחון ובלי בדיקה. 
שאלו אם אני עדיין אבדני ועניתי שלא.
אני יודע שיכולתי לשגר בקשר לזה. גם אם הייתי אובדני יכולתי לשקר שאני לא ולהשתחרר, אבל לא שיקרתי. באמת לא רציתי למות יותר. ידעתי כמה אנוכי המעשה שעשיתי.
אז השתחררתי וזנחתי את הבלוג.
אני מצטער כל כך שלא כתבתי כשהיה לי כל כך הרבה לכתוב.
עברתי כל כך הרבה בשבועות האחרונים ולא כתבתי כלום. כל השירים שהתחלתי לכתוב נשארו בגדר בית בודד וכמה משפטים לא קשורים זה לזה.
הכל מבולגן ולא ברור.
לפעמים אני חושב שאולי אני צריך לחזור לאישפוז. יש לי רגעים שאני באמת חושב לאשפז את עצמי.
אני מרגיש שאני שוקע. שהדיכאון סוחף אותי לחופים רחוקים של מוות.
לפעמים אין לי כוחות לצאת מהמיטה רק כי הסתכלתי על המראה בטעות.
אבל אני נזכר שהצורך שלי באשפוז נובע מפחד.
הכל משתנה אצלי בזמן האחרון והאשפוז הוא מקום מוכר לחזור אליו. אני לא רוצה לפרק את כל מה שבניתי מתוך פחד. 
אחד מהשינויים שעשיתי בשבועות האחרונים היה המעבר לבית ספר אחר ותחילת הלימודים מחוץ לארון.
'מחוץ לארון' זו הגדרה מוזרה קצת למה שקורה עכשיו- יצאתי מהארון אבל נכנסתי לאחד אחר.
אם פעם הסתרתי את זה שאני בן- היום אני מסתיר את זה שאני נקבה בכל דרך אפשרית. כל דבר שנחשב מבחינתי לנשי נפסל למרות ההתנגדות המובהקת שלי לסטיגמות מגדריות.
האנשים בכיתה שלי זרים לי מדי מכדי שאוכל לחשוף בפניהם את זה.
בכללי הכל בסדר אצלי.
אני מהלך בעולם בהיר ושמשי עם פחד שירד גשם.
אני מלא בפחדים שרובם רחוקים בשנות אור מהמציאות.
אני חושב שאני בסדר, אני רק מקווה שהכל ישאר טוב.
לילה טוב בלוג, אני מקווה להמשיך לכתוב בך כמו בעבר.

10 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 68 69 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ציטוטים אהובים..

"כולם מתים בסוף. חלק מתים בכוונה, חלק מתים במקרה. אבל דניאל,
דניאל מת בטעות." (עורבים)


"Too much love will kill you" (queen)

"Don't dream your life,
Live your dream."


"אין זהו אלא שחמט של יום וליל,
יד הגורל את האדם בו תטלטל;
תרים, תוריד, תזיז אף תחסל,
בתום תורו אל הקופסא הוא יתגלגל"



החיים הם צל חולף, שחקן אומלל המתנועע ומתהלך בגאווה על הבמה שעה אחרי שחדלנו לשמוע אותו... (שייקספיר)


" אף אחד לא מתקשר למשטרה כשהוא שומע ירייה אחת. אנשים אומרים, היי, מה זה היה? ומחכים לירייה נוספת. אבל כשזה לא קורה הם חושבים שזה בטח היה סתם מכונית שעברה, וחוזרים לראות טלוויזיה."

(קרוב מדי הביתה- לינווד ברקלי)

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין.

- אלברט אינשטיין


"
האם אי פעם הסתכלת על תמונה שלך, וראית זר ברקע? זה גורם לך לתהות לכמה אנשים זרים יש תמונות שלך. בכמה רגעים בחייהם של אנשים אחרים היינו? האם היינו חלק מהחיים של מישהו כאשר חלומותיו התגשמו? או היינו שם כשחלומותיו נבלו? האם עלינו להמשיך לנסות להכנס למקומות כאלו, כאילו שנועדנו איכשהו להיות שם? או שמא התמונה צולמה בלי כוונה? רק תחשוב. אתה יכול להיות חלק גדול בחיים של מישהו אחר, ולא לדעת את זה.
-
ויליאם ה. בראון


אם אנשים יעמדו במעגל למספיק זמן, הם בסופו של דבר יתחילו לרקוד.

- ג'ורג' קרלין

הכל תלוי במה שאתה מרגיל אנשים, הם יישענו עלייך כל הזמן אם תתן להם. עזוב, והם לא יוכלו.

סיירוס קרטיס


שנם שני סוגי אנשים שלעולם לא ישיגו דבר: אלו שאינם יכולים לעשות את מה שאומרים להם, ואלו שאינם יכולים לעשות דבר מלבד מה שאומרים להם.

- סיירוס קרטיס

"איני נהנה מן הכתיבה כלל. אם רק אוכל להפנות עורף לרעיון כלשהו, אם רק אוכל להימנע מלפתוח את הדלת אליו- אף לא אשלח ידי אל העט.
אך מדי פעם מתרחשת התפוצצות גדולה. גל של שברי זכוכיות ולבנים ועץ פורץ בעד קיר החזית, ומישהו פוסע מעל עיי- החורבות ואוחז בגרוני, ואומר חרש: "לא אניח לך עד שתעלה אותי, במילים, על הנייר". כך פגשתע בתעתועים."

(ריצ'ארד באך- תעתועים.)

אישה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים.


"הבעיה היא לא הבעיה, הבעיה היא הגישה שלכם לגבי הבעיה."

"לאדם שיש לו רק פטיש, כל דבר מתחיל להראות כמו מסמר."

"אין לכם נשמה, אתם נשמה. יש לכם גוף."

"אני הייתי מעדיף לחיות את חיי כאילו יש אלוהים ואז למות ולגלות שאין מאשר לחיות את חיי כאילו אין אלוהים ואז למות ולגלות שיש."

"אם אתה לא עומד בשביל משהו, אתה תיפול בשביל כל דבר."

"יש רק אדם אחד שיכול לעשות אותך באמת מאושר, האדם הזה הוא אתה."

"האופי שלך נמדד באיך שאתה מתייחס לאלה שלא יכולים להועיל לך בכלום."

"שני הימים החשובים ביותר בחיים שלכם הם היום שבו נולדתם והיום שבו גיליתם למה."

"פגשתי אדם עם דולר, החלפנו דולרים ועדיין לכל אחד מאיתנו יש דולר אחד. פגשתי אדם עם רעיון, החלפנו רעיונות ועכשיו לכל אחד מאיתנו יש 2 רעיונות."

"תהיה עצמך, כל השאר האנשים כבר תפוסים."

"לחיות זה הדבר הנדיר ביותר בעולם. רוב האנשים פשוט קיימים, זה הכל."

"אדיבות היא השפה שחירש יכול לשמוע ועיוור יכול לראות."


"עוקצנות, המפלט האחרון של אנשים צנועים כשפולשים לנשמתם."

תיאודור דוסטוייבסקי

"אלה שלא לומדים מההיסטוריה נידונים לחזור עליה".

-וינסטון צ'רצ'יל-


"למד להיות מה שאתה ולמד להשלים בחינניות עם כל מה שאינך".

-אנרי פרדריק אמייל-


"בכל דבר יש סדק- ככה נכנס האור."

- לאונרד כהן-

"לפעמים, כשרוצים לחצות נהר, סירה לא תספיק. וצריך לבנות גשר."

-אני-

"אפשר להתלונן שלוורדים יש קוצים
או לשמוח שלקוצים יש וורדים".

-זיג זיגלר-

"אף שהעולם מלא בסבל, הוא מלא גם בהתגברות עליו".

-הלן קלר-


"תוויות נועדו לשימורים, לא לאנשים".

-אנתוני ראפ-


"החוויות הן אלה שהופכות אותנו למי שאנחנו.
כשאנחנו נולדים, אנחנו שום דבר פרט לשם שהורינו קבעו לנו.
אך במותנו, אני מקווה לפחות, יזכרו אותנו בזכות מה שעשינו במהלך חיינו.
את האדם שאנחנו, אנחנו יוצרים בכוחות עצמנו בלבד."