עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
Smoothcriminaln@walla.com
חברים
Germionasee from the heartThe darkMayuletearsשאריות של החיים
Without a Faceאיתמר בן ברוךAmityahavשקדNicole Angel X
כוכב באפלהgamer girlאשת הזאבYin Yang ☯LonelyGirlLonely guy
Meshiעוד מוזרה בעולםTigerLilyדניאלBlue MoonEmo Life
It gets better
קלישאתי, אני יודע.
דברים נראים שונה מפרספקטיבת הזמן.
בבלוג שלי תוכלו לראות את זה באופן ברור.
בבקשה אל תקראו את הפוסטים הישנים וחסרי התקווה כמעוררי השראה.
תסתכלו על השינוי, תבחינו בו. תאמינו שזה משתפר. תשאבו ממנו השראה.



דספוריה מגדרית

28/01/2018 01:15
smooth criminal
אני מסכים עם האמרה שהכתיבה מגיעה מהמקום הכואב.
מהפצעים שנשארו פתוחים, מהצלקות שמקשות ללכת לים, או ללכת בחולצות קצרות, או ללכת בכלל, או רק להתקיים בכלל.
אני בטוח שזה נכון, אחרת לא הייתי יושב כאן וכותב דווקא עכשיו, אחרי שכבר הרבה זמן רציתי לחזור לתחושה המשחררת ומלאת השלווה של לאחר כתיבה בבלוג.
כנראה ששרשרת המאורעות האחרונה הייתה חייבת להתקיים כדי שאחזור לכאן, ואולי בסוף אני דווקא אחשוב שהכל באמת היה לטובה.

הכל החל בשבוע שעבר, בשבילי לפחות.
בדיעבד אני יודע שהמים החלו לגעוש עוד לפני, והם געשו וגעשו מתחת לפני הקרקע עד שחרצו חור מאסיבי באדמה היציבה שאני עומד עליה ועלו מעלה והציפו הכל.
ביום שני השבוע הפכתי לפתע בן 17. חבריי הפתיעו אותי במוצאי השבת שעברה בביתי במסיבת הפתעה מדהימה.
הרגשתי נבוך, ואהוב, ומוקף.
לא ידעתי מה מצפה לי בימים הבאים, לא ידעתי כמה הבדל קיים בין מוצאי השבת הקודמת למוצאי השבת הזו.

אבל בעוד שבשבילי הדברים חוו מפנה בשבוע הזה, המים החלו לגעוש כבר בשבוע הקודם, כשאני הייתי בבית בשלושה ימי מחלה.

לשותפי לשולחן בכיתה אין הרבה חברים, וגם לי.
כאן נגמרים המאפיינים המשותפים לנו. כתוצאה מכך כל שיחה איתו היא מאולצת, מתישה, דורשת הרבה יותר מדי אנרגיה.
תמיד ידעתי שהוא מוקיר את הקשר בינינו הרבה יותר ממני,כנראה בגלל שלי יש חברים מחוץ ללימודים ולו אין, אני הייתי החבר שלו מחוץ ללימודים.
ולי לא הייתה בעיה להיות החבר הזה בשבילו.
אז עברתי לשבת לידו בכיתה, והוא שיתף אותי בזה שיש לו רגשות כלפי חברה משותפת שלנו ואני יעצתי לו איך לא להרוס את הידידות ביניהם, והוא היה מגיע אלי להכין עבודות משותפות ללימודים גם כשהסברתי לו שאנחנו יכולים לעבוד במהירות וביעילות רבות יותר אם נחלק את העבודה ונעבוד בנפרד.
וסגרנו שנהיה ביחד בחדר במסע לפולין- בעיקר כי רוב החברים שלי הם בעצם בנות וכי רוב החברים שלו הם בעצם לא קיימים.

בעודי מחלים בבית מהווירוס שתקף אותי לפני שבועיים, הוא התקשר לבשר לי שהמחנכת שוחחה איתו באשר לחדרים בפולין, שהיא רצתה לדבר גם איתי אבל לא הגעתי.
הוא אמר שהיא שאלה אותו אם הוא בסדר עם הלינה איתי בחדר, והוא אמר שהוא אמר לה שכן, ושהוא מקווה שגם אני אגיד כן. ואני ידעתי שהוא לא רוצה לחפש לעצמו חדר ברגע האחרון כי הוא ידע שלא יהיה לו עם מי להיות. 
אז אמרתי לו שברור, שאני לא רואה שום בעיה בכלל.

ביום ראשון אני חזרתי ללימודים, והכל היה כרגיל.
ביום שני הוא לא היה באחד מהשיעורים. כשהמורה בדקה נוכחות אמרו לה שהוא לא נמצא כי הוא בפגישה עם היועצת.
לא ייחסתי לכך חשיבות מכיוון שלאחרונה היועצת משוחחת עם המון תלמידים לקראת הצבא, והבגרויות ופולין.
אבל בערב המחנכת שלי התקשרה לאמא שלי להזמין אותה לפגישה עם היועצת. אותה, ואת אבי, ואותי.

ציפיתי שבפגישה ישאלו אותי אם אני בסדר עם הלינה איתו בחדר.
ציפיתי שבית הספר יעלה סוגיות והסתייגויות כי למרות שהם מדהימים ומכילים הם עלולים ליפול לבורות בנושאים שהם לא מתמצאים בהם.
אבל לא ציפיתי שהם יגידו שהוא לא יהיה איתי בחדר בשל היותי טרנסג'נדר.
לא ציפיתי שהם יגידו שהטענה עלתה מצידו ומצד הוריו שמכירים אותי ומעריכים אותי.
וממש ממש לא ציפיתי שהיועצת תגיד שמדובר בפגישת גישור כי הוא מצפה שנמשיך להיות חברים למרות שלא נישן באותו החדר בפולין.
הוא מצפה שההסתייגות שלו, שהדחייה שלו, שהפחד שלו מהיותי טרנס לא ישפיעו על החברות שלנו.
לזה לא ציפיתי.

לא הסתרתי במהלך הפגישה את זה שנפגעתי.
הוריי הגיבו גם הם באותו האופן, רק בגישה יותר מגוננת ומחפשת פתרונות.
אני הייתי עסוק בלהטיח האשמות, בלחפש אשמים, בלהיות פגוע.
בעוד שהיועצת הובילה את הפגישה, המחנכת הנהנה נחרצות לאחר כל טענה וכל הערה צינית שהערתי.
ידעתי שהצוות לא אשם. מהרגע שעברתי לבית הספר הזה כולם עשו מעל ומעבר. שמי הלך לפניי וגם מורים שלא לימדו אותי שום מקצוע מעודם ידעו מי אני ורכשו לי הערכה כזו או אחרת.
וברור לי שבדיוק כמוני, גם להם לא היה מה לעשות.
אבל בכל זאת- הם היו שם, והם נתנו לזה להישמע כמו סיבה לגיטימית.

אני אפילו לא יודע למה אני פגוע כל כך- מצאתי לעצמי חדר חדש ויש לי חברים אחרים.
אני בעיקר רואה בזה הזדמנות להכיר חברים חדשים ולהעמיק קשרים עם אלו הקיימים.
אבל הדיון הזה עורר בי דיספוריה מגדרית רבה, בכל העוצמה, בכל הדרה.
זר לא יבין את תחושת הדיספוריה ולכן אני לא מצפה להבנה אמיתית.
אבל הדבר הבסיסי שחשוב להבין הוא שלדיספוריה אין סיבה ריאלית ולכן להגיון אין כוח עליה.
הדיספוריה נובעת נטו מטריגרים קטנים.
מהשיחה הזו שהיוותה טריגר לחשיבה רבה מהמידה המומלצת שהיוותה טריגר לדיספוריה.

מעולם לא נבדלתי מהשאר, מעולם לא הייתי חריג.
אף פעם לא מרדתי את מרד גיל העשרה- מה שאחרים פירשו כמרד היה רק מצוקה במסווה של הסתגרות ולבוש שחור.
אני חי בעולם הזה בזהירות מתמדת לא להרוס, לא לפגוע- באף אחד ובשום דבר.
אני הולך בתלם, שואף לציונים גבוהים, מתנדב מתי שאני יכול, מתמודד עם לחץ כיתה י"א, סופר לאחור עד שהמקרוגל יצפצף, צופה בטלויזיה כשיש לי זמן פנוי ואז כועס על עצמי שבזבזתי אותו.
תמיד כמו כולם, אף פעם לא שונה, אף פעם לא חריג, אף פעם לא דורש יחס מיוחד.
כשאני מקבל את היחס המיוחד הזה אני מצפה שזה יהיה בשל מעשים שעשיתי, הישגים שהשגתי.
אבל הפעם זכיתי ליחס מיוחד בשל היותי טרנסג'נדר.
עובדה שלא בחרתי, עובדה שלא מצדיקה יחס מיוחד, אך יחד עם זאת, עובדה שאני לעולם לא אתכחש לה, לעולם לא אסתיר אותה ולעולם לא אתבייש בה.

העניין הוא שאני טרנסג'נדר 100% מהזמן.
כשאני קם בבוקר, וכשאני מצחצח שיניים ושוטף פנים, וכשאני לפעמים מספיק לאכול ארוחת בוקר אבל לרוב לא, כשאני יושב לידו בכיתה ונוסע למעבדות באוניברסיטה ומתנדב בספריית בית הספר כשהכיתה בשיעורי ספורט, וכשאני מנגן, וכותב, ומצייר, ומתנדב, וצוחק, ומחייך, ולפעמים פחות, וגם כשאני הולך לישון. לצד כל שאר הדברים שאני, אני גם תמיד טרנסג'נדר.
אני לא הופך להיות טרנסג'נדר בלילות עם ירח מלא, אני לא הופך להיות טרנס רק בלילה. ואם יש לך בעיה איתי בלילה, אז יש לך בעיה איתי גם ביום.

אני מרגיש שלא משנה מה אעשה, כמה אצטיין וכמה אשקיע וכמה אכיל בתוכי המון זהויות והמון רבדים,
התכונות שלי לעד יתגמדו לצד הדברים השוליים, לצד המין הביולוגי שלי.
הדיון על הלינה במסע לפולין התייחס לחלוטין למה שיש לי או אין לי בין הרגליים,
הוא לא היה אמור לחשוב על זה, הוא לא היה אמור לגרום לאחרים לחשוב על זה, הוא לא היה אמור לשים אותי בלב הדיון על זה והוא לא היה אמור לפתוח על זה דיון מלכתחילה.
וזה תקף גם לאנשים שהמין והמגדר שלהם תואמים וגם לאלו שלא.
זה לא עניינו של איש והבחירה עם מי תישן בטיול מטעם בית הספר לא צריכה להיות תלויה באברי המין של האדם הזה.

אתמול לא הלכתי ללימודים. הודעתי למחנכת שאני לא מרגיש טוב ואני חושב שהיא הבינה שהכוונה הייתה מנטלית, שאני לא מרגיש טוב נפשית.
אז נשארתי בבית ושיחקתי עם האחים שלי בוידיאו גיימס וניצחתי והרגשתי בטוח והרגשתי טוב.
וביליתי את השבת בבית עד שיצאתי לקנות עם ההורים שלי נעליים לפני כמה שעות, אבל במקום להסתכל על נעליים הסתכלתי רק על טרנינגים ועל סוודרים במידות גדולות.
חזרתי הביתה עם סוודר במידה לארג' שאלבש מחר ללימודים ואולי ארגיש פחות עירום.
הנסיעה הביתה הייתה שקטה ומלאה בתחושת הקלה שבקרוב אהיה שוב בבית,במיטה שלי.
כבר הספקתי לשכוח כמה אנרגיה שואבת הדיספוריה וכמה חלש וחסר כוחות אתה מולה.
והנה אני כאן,
כותב בידיעה שהכתיבה לא תחולל קסמים, אבל היא תאפשר לי לראות את התמונה הגדולה.
אני מבין שאין שום דבר שאני או כל אחד אחר יכול לעשות כרגע כדי לשפר את המצב.
רק הזמן צריך לעבור עלי וליישן את כל הסיפור כמו יין שיפתח ויזכה להערכה רק כשיחלוף עליו הזמן הרצוי.
אם לא הייתי מחוייב למסגרות כנראה הייתי נותן לעצמי שבועיים במיטה, שהזמן הזה יעבור בעיניים עצומות.
אבל מחר יחל יום לימודים חדש,
ועליי להיות חלק מהיום הזה.
edyaVera LynnɛAngelɜLonelyGirl
LonelyGirl
17/02/2018 21:31
אני אוהבת אותך.
smooth criminal
17/02/2018 23:19
אני אוהב אותך גם.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ציטוטים אהובים..

"כולם מתים בסוף. חלק מתים בכוונה, חלק מתים במקרה. אבל דניאל,
דניאל מת בטעות." (עורבים)


"Too much love will kill you" (queen)

"Don't dream your life,
Live your dream."


"אין זהו אלא שחמט של יום וליל,
יד הגורל את האדם בו תטלטל;
תרים, תוריד, תזיז אף תחסל,
בתום תורו אל הקופסא הוא יתגלגל"



החיים הם צל חולף, שחקן אומלל המתנועע ומתהלך בגאווה על הבמה שעה אחרי שחדלנו לשמוע אותו... (שייקספיר)


" אף אחד לא מתקשר למשטרה כשהוא שומע ירייה אחת. אנשים אומרים, היי, מה זה היה? ומחכים לירייה נוספת. אבל כשזה לא קורה הם חושבים שזה בטח היה סתם מכונית שעברה, וחוזרים לראות טלוויזיה."

(קרוב מדי הביתה- לינווד ברקלי)

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין.

- אלברט אינשטיין


"
האם אי פעם הסתכלת על תמונה שלך, וראית זר ברקע? זה גורם לך לתהות לכמה אנשים זרים יש תמונות שלך. בכמה רגעים בחייהם של אנשים אחרים היינו? האם היינו חלק מהחיים של מישהו כאשר חלומותיו התגשמו? או היינו שם כשחלומותיו נבלו? האם עלינו להמשיך לנסות להכנס למקומות כאלו, כאילו שנועדנו איכשהו להיות שם? או שמא התמונה צולמה בלי כוונה? רק תחשוב. אתה יכול להיות חלק גדול בחיים של מישהו אחר, ולא לדעת את זה.
-
ויליאם ה. בראון


אם אנשים יעמדו במעגל למספיק זמן, הם בסופו של דבר יתחילו לרקוד.

- ג'ורג' קרלין

הכל תלוי במה שאתה מרגיל אנשים, הם יישענו עלייך כל הזמן אם תתן להם. עזוב, והם לא יוכלו.

סיירוס קרטיס


שנם שני סוגי אנשים שלעולם לא ישיגו דבר: אלו שאינם יכולים לעשות את מה שאומרים להם, ואלו שאינם יכולים לעשות דבר מלבד מה שאומרים להם.

- סיירוס קרטיס

"איני נהנה מן הכתיבה כלל. אם רק אוכל להפנות עורף לרעיון כלשהו, אם רק אוכל להימנע מלפתוח את הדלת אליו- אף לא אשלח ידי אל העט.
אך מדי פעם מתרחשת התפוצצות גדולה. גל של שברי זכוכיות ולבנים ועץ פורץ בעד קיר החזית, ומישהו פוסע מעל עיי- החורבות ואוחז בגרוני, ואומר חרש: "לא אניח לך עד שתעלה אותי, במילים, על הנייר". כך פגשתע בתעתועים."

(ריצ'ארד באך- תעתועים.)

אישה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים.


"הבעיה היא לא הבעיה, הבעיה היא הגישה שלכם לגבי הבעיה."

"לאדם שיש לו רק פטיש, כל דבר מתחיל להראות כמו מסמר."

"אין לכם נשמה, אתם נשמה. יש לכם גוף."

"אני הייתי מעדיף לחיות את חיי כאילו יש אלוהים ואז למות ולגלות שאין מאשר לחיות את חיי כאילו אין אלוהים ואז למות ולגלות שיש."

"אם אתה לא עומד בשביל משהו, אתה תיפול בשביל כל דבר."

"יש רק אדם אחד שיכול לעשות אותך באמת מאושר, האדם הזה הוא אתה."

"האופי שלך נמדד באיך שאתה מתייחס לאלה שלא יכולים להועיל לך בכלום."

"שני הימים החשובים ביותר בחיים שלכם הם היום שבו נולדתם והיום שבו גיליתם למה."

"פגשתי אדם עם דולר, החלפנו דולרים ועדיין לכל אחד מאיתנו יש דולר אחד. פגשתי אדם עם רעיון, החלפנו רעיונות ועכשיו לכל אחד מאיתנו יש 2 רעיונות."

"תהיה עצמך, כל השאר האנשים כבר תפוסים."

"לחיות זה הדבר הנדיר ביותר בעולם. רוב האנשים פשוט קיימים, זה הכל."

"אדיבות היא השפה שחירש יכול לשמוע ועיוור יכול לראות."


"עוקצנות, המפלט האחרון של אנשים צנועים כשפולשים לנשמתם."

תיאודור דוסטוייבסקי

"אלה שלא לומדים מההיסטוריה נידונים לחזור עליה".

-וינסטון צ'רצ'יל-


"למד להיות מה שאתה ולמד להשלים בחינניות עם כל מה שאינך".

-אנרי פרדריק אמייל-


"בכל דבר יש סדק- ככה נכנס האור."

- לאונרד כהן-

"לפעמים, כשרוצים לחצות נהר, סירה לא תספיק. וצריך לבנות גשר."

-אני-

"אפשר להתלונן שלוורדים יש קוצים
או לשמוח שלקוצים יש וורדים".

-זיג זיגלר-

"אף שהעולם מלא בסבל, הוא מלא גם בהתגברות עליו".

-הלן קלר-


"תוויות נועדו לשימורים, לא לאנשים".

-אנתוני ראפ-


"החוויות הן אלה שהופכות אותנו למי שאנחנו.
כשאנחנו נולדים, אנחנו שום דבר פרט לשם שהורינו קבעו לנו.
אך במותנו, אני מקווה לפחות, יזכרו אותנו בזכות מה שעשינו במהלך חיינו.
את האדם שאנחנו, אנחנו יוצרים בכוחות עצמנו בלבד."